תפריט נגישות
חדשות

העליון פוגע במוסד החילוט בחוק איסור הלבנת הון (24.02.11)

בית המשפט העליון פוגע במוסד החילוט בחוק איסור הלבנת הון

אורי גולדמן, עו"ד

גולדמן ושות' - משרד עורכי דין

 

בית המשפט העליון פוגע במוסד החילוט בחוק איסור הלבנת הון אורי גולדמן, עו"ד גולדמן ושות' - משרד עורכי דין   ביום 22.2.11 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון הדוחה את הדיון הנוסף שהגישה מדינת ישראל בעניינו של אלון כהן (דנ"פ 8439/10). בעשותו כן מקבע ביהמ"ש העליון את גישתו הפוגעת בכלי החילוט של חוק איסור הלבנת הון, ויוצר פגיעה בהרתעה של הרשות לאיסור הלבנת הון, תוך שהוא קובע (כב' השופטת מ. נאור), כי : "יש לתת להלכה בנושא אי העתרות לבקשת חילוט להתפתח בדרכה צעד אחר צעד. קביעת דיון נוסף בפרשה הספציפית שלפנינו אינה הדרך הראויה לפיתוחה של הלכה בנושא, גם אם המדינה חולקת על התוצאה הקונקרטית שנקבעה במקרה זה".      

 

באותה פרשה דובר בנאשם אלון כהן, אשר נהג לסחור בכלי רכב משומשים, ובמסגרת פעילות זו – הונה קונים רבים. שיטת הפעולה של הנאשם הייתה רכישת כלי רכב מחברות בעלות ציי רכב, תוך שהוא מזדהה בחלק מהמקרים כאחיו, יוסי כהן. כלי הרכב הללו צברו קילומטראז' גבוה, והנאשם רכשם במחיר נמוך, המשקף את המרחק הרב שנסעו. לאחר מכן רשם את כלי הרכב על שמו או על שם אחרים, ודאג להזמין ממשרד הרישוי "כפל רישיון", שבו פרטים מעטים יחסית לאלו המופיעים ברישיון הרכב המקורי. בנוסף, זייף את מד הדרך, והפחית את מספר הקילומטרים הרשומים בו. לאחר מכן, היה מפרסם מודעות למכירת כלי הרכב שהוצגו כאילו הם מבעלות פרטית וכאילו צברו רק את מספר הקילומטרים המופיעים במד הדרך. כל זאת, בכוונה למכור את הרכבים במחיר גבוה משוויים הריאלי, וכך עשה. על יסוד המצגים הללו עלה בידו למכור רכבים ל-72 קונים תמימים במחיר הגבוה משוויים הריאלי. את עיקר התקבולים ממכירת כלי הרכב הללו הפקיד בשני חשבונות בנק שנוהלו על שם אחיו. הנאשם היה מיופה כוח בחשבונות, במטרה להסוות את הכספים ולשם הסתרת פעילותו העסקית מרשויות המס   בכספי העבירות רכש הנאשם דירה בגבעתיים שמחירה עמד על 1,305,000 ש"ח, על שמו של אחיו.

 

ביהמ"ש המחוזי בת"א (כב' השופט צ' גורפינקל) הרשיע את הנאשם בעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, התחזות כאדם אחר, בעבירות מס ובעבירות של הלבנת הון וגזר עליו 7 שנות מאסר בפועל (!!!) ושלושה עונשי מאסר על תנאי.

 

בנוסף קבע המחוזי שיש לחלט את הסכום שהופקד בחשבונות הבנק על שם האח, דהיינו, 1,637,000 ש"ח, וכי החילוט ייעשה על דרך של מכירת הדירה, כך שאם התמורה ממכירת הדירה תעלה על הסכום האמור, יישאר ההפרש בידי הנאשם ואם לא, יושלם הסכום ע"י הנאשם.

 

הנאשם ערער לביהמ"ש העליון על חומרת העונש וערעור נדחה (כב' השופט ח' מלצר בהסכמת השופטים א' לוי וע' ארבל).

 

 ואולם, על אף האמור לעיל, לענין החילוט קבע בית המשפט, כי מתקיימים "נימוקים מיוחדים", כאמור בסעיף 21(א) לחוק איסור הלבנת הון, המאפשרים לו להימנע מלהורות על חילוט רכושו של הנאשם. בית המשפט קבע כי בנסיבות מקרה זה פיצוי קורבנות העבירה (רוכשי הרכבים), תוך זמן קצוב מיום מתן פסק הדין, יהווה "נימוק מיוחד" שיאפשר לבית המשפט להימנע מלהורות על חילוט. לעומת זאת נקבע גם, כי "הקורבנות" לא יפוצו במלוא הסכומים ששילמו כתוצאה ממעשי הרמייה של הנאשם, אלא רק הסכומים ששילמו ביתר, כלומר הסכומים ששילמו מעל לשווי הריאלי של הרכבים. צירוף הסכומים הוביל לפיצוי בסך של 752,000 ש"ח, בית המשפט הוסיף כי סכום זה נופל מסכום החילוט, אך קבע כי ההפרש יוחזר לנאשם וכי הדבר ישמש לו "כתמריץ" לשלם את הפיצוי לקורבנות מעשיו.      

 

על קביעה זו –  לפיה יש לבטל את החילוט ובמקומו להורות על פיצוי לקורבנות – הגישה המדינה עתירה לדיון נוסף. 

 

לטענת המדינה, בפסק הדין של בית המשפט העליון "נקבעה הלכה חדשה וקשה, הפוגעת בתכליות החילוט, ובפרט בהרתעה" וכי לשיטתה מדובר בהלכה שתקשה מאוד על יישום הוראות החוק לאיסור הלבנת הון, ותפגע באפקטיביות השימוש בכלי החילוט ובמאבק בפשיעה. כך גם טענה המדינה, כי משמעותו של פסק הדין, הוא כי יוחזר "רכוש אסור" לידי העבריין, ובלבד שיפצה בסכום נמוך יותר משמעותית את קורבנותיו, בבחינת חוטא היוצא נשכר.

 

מהו חילוט

 

לענין זה יצוין בקצרה, כי חוק איסור הלבנת הון קובע כי בנוסף לענישה בגין עבירות הלבנת הון יורה בית המשפט על חילוט רכושו של העבריין, ב"שווי הרכוש" שנעברה בו העבירה, אלא אם התקיימו "נימוקים מיוחדים", המצדיקים הימנעות מחילוט.   

 

 במילים פשוטות: אם נאשם הורשע בהלבנת הון של מיליון ₪ ומצאו אצלו רכוש שרכש בכספי העבירה בסך של חצי מיליון ₪, למשל רכב יוקרה, ולאותו נאשם יש גם דירה שנרכשה שנים רבות לפני ביצוע העבירה, מכספים לגיטימיים: הרי שלכאורה צריך בית המשפט להורות על השלמת חצי מיליון הש"ח הנוספים מרכושו ה"לגיטימי" של הנאשם, למשל על ידי מכירת הדירה והעברת הסכום כאמור ל"קרן החילוט".

 

החלטת העליון בדיון הנוסף

 

בית המשפט העליון דחה את העתירה לדיון הנוסף של המדינה, בקובעו כי אין בידו לקבל את טענת המדינה לפיה פסק הדין נשוא העתירה קבע הלכה חדשה, וודאי שלא קבע הלכה המצדיקה דיון נוסף בה.

 

יצוין, כי הלכה דומה נקבעה בענין חביץ' נ' מדינת ישראל (ע"א 8679/06). שם תבעו קורבנות העבירות של גרגורי לרנר, כי כספם יוחזר אליהם ולא יחולטו ע"י המדינה וזאת לאחר שהיה בידם של קורבנות העבירה פסק דין אזרחי הפוסק לטובתם פיצוי, שכן טענו שלא ייתכן שהמדינה "תהנה" מהחילוט בעוד קורבנות העבירה יוותרו ללא פיצוי- עמדה שכאמור אומצה ע"י ביהמ"ש העליון. חוק איסור הלבנת הון, קובע סמכות שבשיקול דעת לבית המשפט להימנע מחילוט אם מצא "נימוקים מיוחדים" לשם כך. "נימוק מיוחד" המצדיק מניעת חילוט או גריעה ממנו יכול להיות הצורך להפנות את הרכוש התפוס להקטנת הפגיעה החברתית שנגרמה מהעבירה, העולה על הצורך ליצור הרתעה.

 

בנוסף לאמור לעיל יצוין, כי מבחינה עובדתית, היקפי החילוט הם נמוכים בהרבה מהנפח שמקבלים תיקי איסור הלבנת ההון בתקשורת, כך למשל, בשנים האחרונות (החל משנת 2007), גובה החילוט ע"י המדינה לא עבר את הסך של 6 מיליוני ש"ח לשנה (!), ואף בשנת 2010 הייתה בסך 1,927,000 ש"ח בלבד ובשנים שבהן היה שיא החילוטים היו אחראים לכך הבנקים. 

 

דבר מעניין נוסף שצויין בפסק הדין הינו, שאחת ההצדקות של בית המשפט העליון להימנע מן החילוט מצא בית המשפט בכך שהעבירות שבוצעו על ידי המשיב מופיעות אומנם בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, "אך אופיין מציבן בפריפריה של החוק האמור ולא בליבה שלו". כך, הכספים שנתפסו אינם כספים של משתמשים בסמים, רוכשי נשק בלתי חוקי או משתמשים בשירותי מין, אלא מדובר בכספים של רוכשים תמימים, אשר, כך קבע בית המשפט, מן הראוי שיוחזרו להם. יצויין, כי אמירה זו אמנם מתייחסת לכאורה רק לנושא החילוט, אך ניתן ללמוד ממנה על עמדת בית המשפט בקשר עם "עבירות המקור" בחוק איסור הלבנת הון. לא זו אף זו אמירה זו מנוגדת לפסיקה הקיימת וטענה דומה שנטענה בפרשות שונות, כולל בענין הירשזון, גבאי ואח' – נדחתה.  

 

לסיכום

 

פסק דין זה, אשר פוגע פגיעה מהותית ביכולת ההרתעה של חוק איסור הלבנת הון מעורר שאלות כבדות משקל בנושא החילוט בהתאם לחוק. שאלות שצריכות להישאל עוד מהשלבים המוקדמים מאד של הסעדים הזמניים בטרם הגשת כתב האישום, כגון:

 

מהי זהות קורבנות העבירה, מהו ה"שווי האמיתי" של גובה הפיצוי לקורבנות בהתאם לפגיעה בהם, בהקשר לזכאות צדדים שלישיים לדרוש את כספי החילוט על אף שאין בידם זכות קניינית או "זכות מוכרעת" לקבל פיצוי בקדימות לקרן החילוט, מהו סדר הקדימויות שנוצר בעקבות פסק הדין על כספי החילוט – "זכות אובליגטורית" מול "זכות מוכרעת" מול "זכות קניינית"-  ועוד.

 

את תוצאותיו הפרקטיות של פסק הדין אנו עתידים לראות כבר בפרשות הלבנת ההון הגדולות הבאות...